הורים אוהבים את ילדיהם בכל ליבם ונפשם, ואף מכריזים לא פעם כי הם מוכנים למות עבורם, אבל האם הם מוכנים לחיות בשבילם?

האם הורים מודעים לעובדה שבכדי להעניק לילדים שלהם את החיים אותם הם צריכים עליהם לחיות עבור עצמם ואז כפועל יוצא גם עבורם?

הורות מודעת על פי גישת המטאיזם מאפשרת להורים רווח כפול: טיפול בילד הפנימי שבתוכם, והשתקפות  מידית מול הילדים, שהם תעתיקים שלהם עצמם.

הבעיה מתחילה בעובדה שרובנו שוכחים את הילדים הקטנים שאנחנו, השארנו אותם מאחור, בשגרת החיים. חלקנו בחרנו להדחיק או לקבור אותם בכספת סגורה . אלא שהילדים האלה לא הולכים לשום מקום. על אף התבגרותנו הכרונולוגית, הילדים הקטנים ממשיכים לחיות שם בפנים. הילד “השקוף” מתחנן שיראו אותו, הילדה “הקטנה” מתחננת להכרה, הילד “הנטוש”, מצפה לקבל ביטחון והילדה שלא קיבלה תשומת לב דורשת מקום. הילדים שבנו, אלה שמעולם לא קבלו את הצרכים הרגשיים שהיו זקוקים להם, חיים בתוכנו עד היום, ומפעילים אותנו בכל רגע של גירוי במציאות. הילד הנטוש הפך לגבר חסר אמון, הילדה שלא מרוצים ממנה, הפכה לאישה שממשיכה לשחזר לעצמה דחייה וביקורת. אנחנו למעשה ממשיכים לחיות את ילדותנו בתפאורה שונה.

אלא שכל זה מתעצם עם הפיכתנו להורים בעצמנו. כשילדנו באים לעולם אנחנו מעבירים את תחושות הילדות ותפישות העולם האישית שלנו, באופן לא מודע, ישירות אל ילדנו. אנחנו לא עושים זאת בהכרח בצורה מילולית ובטח שלא בכוונה או מודעות, המידע עובר באמצעות רטטים, תדרים תת מודעים. הורה שלמד לבטל את עצמו, כאסטרטגית חיים, שיהיה בטוח שזהו הרטט הסאבלימינלי (סמוי) אותו הוא מעביר לילדו. וכך לגבי כל תדר ושדר אחר.

כולנו אוהבים את ילדינו אהבה גדולה ואינסופית. כולנו מרגישים שילדינו הם השלוחה המיטבית והמשודרגת שלנו, אך אם אנחנו לא מכירים לעומק ולא חוקרים את הפצעים הישנים שלנו, לא יהיה לנו מנוס אלא להעביר את האמונות ואת דפוסי החיים שלנו אליהם, בלי כוונה ובלי מישים כמובן.

״אף פעם לא מאוחר מדי לחוות ילדות מאושרת״ (ריצארד בנדלר)

גישת המטאיזם דוגלת בהורות מודעת המעניקה ריפוי רב דורי באמצעות התבוננות וחקירת עומק בנבכי התודעה.  זו ההזדמנות לחבור אל הילדים הפנימיים שבתוכנו, לייצר דיאלוג מרפא, ולאפשר לעצמנו לחוות מחדש את ילדות מאושרת שתאפשר לנו להיות הורים טובים ומאושרים הרבה יותר.

השאיפה היא לחבק את הילדים הפנימיים אל ליבנו, לאהוב ולקבל אותם בדיוק כפי שהם. הרי כך בדיוק היינו נוהגים עם ילדינו שלנו… ברגע של חמלה וקבלה לילד הפנימי, נוצר ריפוי כפול: הן לילד שאנחנו, והן לילד שלנו. בשר מבשרנו.

ככל שנכיר וניטיב להקשיב לילדים הפנימיים שלנו, נוכל להבין את ילדינו. והפוך, ככל שנקשיב לילדינו, נוכל לרפא פצעים עמוקים בילדותנו. זהו תהליך ארוך המצריך עבודה מתמדת, אך כמו כל תהליך, הוא מתחיל בצעד ראשון. צעד קטן שעתיד לחולל שינוי גדול.

באמצעות הורות מודעת נחולל התמרה (טרנספורמציה) של חוויות ילדות מוקדמות,זיכרונות ודפוסי התנהגות עמוקים. בד בבד אצלנו ואצל ילדינו. ככל שנעמיק את התקשורת עם הילדים הפנימיים שאנחנו, נהפוך להורים הפנימיים של עצמנו, נחזיר ניצוצות של שמחה ילדית, הנאה ובטחון לחיינו. ככל שנכיר בילדים הקטנים שאנחנו ונהיה קשובים לצרכיהם, נהפוך להורים טובים יותר, הורים מודעים המבינים את הקשר ההדוק בין הילד הפנימי שבתוכנו לילד שלנו.