לאהוב את הגוף

נכון, הימים עוברים, ועוד לא הגענו למידת הבגדים המדויקת שרצינו,
בגד הים אולי קצת לוחץ, ותחושת הדחייה – עדיין מעיקה.

זו בדיוק הסיבה שאני מבקשת לחלוק אתכם, כאן, היום, משהו שלמדתי לא כל כך מזמן, משהו שהביא לשינוי אדיר בחיי האישיים וממשיך לשנות את חייהם של עוד מאות אנשים.

נתחיל בזה שמאז שאני זוכרת את עצמי הדיאלוג עם האוכל היה חלק נכבד מחיי. בגיל 12 כבר ישבתי במעגל “שומרי משקל” יחד עם אנשים מבוגרים ממני בשני עשורים, המוחאים

כף על כל 200 גר’ ירידה במשקל. בגיל 14 נשלחתי לסדרת פגישות עם דיאטנית אישית,

וכן הלאה, כל שנה ודיאטה “אופנתית מנצחת” אחרת בתורה.

מיותר לציין ש'לאהוב את הגוף' היה נשמע לי כמו קלישאה שאינה ברת השגה.

מילא לחיות איתו, אבל לאהוב אותו?

את הרצף הזה הצלחתי לשבור כשקיבלתי את מתנת חיי – ” לרזות מהראש™” – סדרת תדרים מהפכניים שריפאו כליל את כל התפיסות המעוותות שלי על אכילה, השמנה, דיאטות, קלוריות ודימוי גוף. סדרת תדרים שעשתה לי מהפך בDNA, רפאה אחת ולתמיד את האכילה הרגשית והמירה אותה באכילה תודעתית ובאהבה לגוף. 3 שנים עברו מאז, ואני עדין נהנית מהמתנה הזו ומברכת עליה מדי יום.

תחילה עלינו להבין שמבנה הגוף שלנו, שלא לדבר על תפקודו, הינם תוצר ישיר של המחשבות והרטטים במוחנו. הגוף אינו אלא הולוגרמה – מצב צבירה דחוס של התדרים שאנחנו חווים בינינו לבין עצמנו. לא בכדי שומן מצטבר ועוטף את רובנו, ואני לא מדברת על שומן בריא כהגנה, אלא על שומן כתוצר של דחייה. באחד התדרים אנחנו מטמיעים את ההבנה כי לא הקלוריות הן משמינות, אלא תדר הדחייה והאשמה איתם אנחנו מלווים את האכילה. יש משהו בלשדר כל הזמן למח שהגוף דחוי /שנוא / שמן/ נמוך וכן הלאה. זה הרטט שאנחנו מייצרים בתודעה וזוהי המציאות ההולוגרפית שנקבל במראה.

לשם כך אצטרך ללכת צעד אחד אחורה ולדבר רגע על יכולת הראייה שלנו.
מהיכן אנחנו רואים? האם מה שאנחנו רואים הוא אכן "אובייקטיבי"?
אנשים רבים דבקים בתפישה מוטעית שראייה מגיעה מהעיניים, והיא אינה אלא סריקה פנימית של תמונה פנימית המוקרנת במח. גם חקר הפסיכולוגיה וגם המפתח לפריצות דרך נוירולוגיות פועל מתוך ההבנה שראייה הינה סובייקטיבית לחלוטין, ומגיעה מהמנגנונים שלנו במח.

המח האנושי מכיל אזורים רבים לעיבוד תמונות, כל אזור מורכב מרשת מסובכת של נוירונים המתמחים בהפקת סוג מסוים של מידע. כשאנחנו מסתכלים על אובייקט כזה או אחר אנחנו רואים דברים שונים, בהתאם לתפישה המוחית שלנו, בהתאם לחיבורים ולהולכות העצביות שלנו, בהתאם לסינפסות ולמנגנונים שלנו.

אחד הנושאים שאני חוקרת בימים אלה הוא ריפוי כאבי פנטום. בואו ננסה להבין משהו על כאבי פנטום, ותראו מיד את הקשר הישיר להרזיה ואהבת הגוף.

מהם אותם 'כאבי פנטום'?

כאבים אלה ידועים גם כ”כאב רפאים” – תחושת כאב הנתפסת בחלק החסר של האיבר הקטוע. כאב או תחושת רפאים מופיעים כמעט בכל מקרי הקטיעה (וויקפדיה)

אם תעצמו את עינכם ותזיזו את זרועכם, תוכלו כמובן להרגיש את התנועה בבהירות בזכות קולטני המפרקים והשרירים. אבל מהיכן מגיעות התחושות באיבר החסר אצל אנשים קטועי איברים?

דר. ו”ס ראמאצ’נדראן, חוקר מח בעל שם עולמי, מסביר בספרו “תעתועי המח” שבמשך עשרות שנים כאבי פנטום קיבלו פרשנויות מגוחכות בקרב רופאים מומחים, החל ממשאלת לב של קטוע האיבר, ועד לקצוות עצב שחוקים באיבר הקטוע.   היום כבר ברור לחלוטין שכאבי פנטום מקורם בהולכה העצבית. כלומר, אמנם האיבר כבר לא מתקיים, אך המח מכיר את ההולכה הרגילה אליה הוא שולח את העצבוב, וכתוצאה מכך, מבחינת המח, האיבר ממשיך להתקיים. לא בכדי עד היום מתקשים לטפל בכאבי פנטום, ומטפלים בסימפטומים שלו, בכאב, בעוד שבשינוי ההולכה העצבית במח, ניתן בפשטות ללמד את המוח את ההולכה החדשה. וכאן מגיע הגוף הפרטי שלנו. דר. ו”ס עושה את ההיקש המתבקש: “הגוף שלכם עצמכם הוא פנטום שמוחכם בנה” הוא ממשיך: “אני יודע שהדבר נשמע מפתיע, ולכן אוכיח לכם כי את דימוי הגוף אפשר לעצב, ואז לשנות מהיסוד”.

לא אלאה אתכם במסע העמוק בהבנת המח, הפעילות המסועפת המייצרת את כאבי הפנטום, וכמובן הדרך לייצר שינוי בהולכה העצבית וללמד את המח הולכה חדשה. אלא רק אזמין אתכם לצאת איתי “לניסוי” קטן שיוכיח לכם את מה שאני כבר הוכחתי לעצמי ולמאות אנשים סביבי, ניסוי קטן עם תוצאות גדולות, שילמדו אתכם שדימוי גוף, על אף חזותו היציבה והקבועה, אינו אלא מבנה מולקולרי, קליפה אנרגטית דחוסה, שאינה אלא מעטה והתממשות של הרוח הגדולה המנשבת בה, של התדרים והאנרגיה המתהווים בה.

כל מי שהכיר או שמע על העבודה התודעתית שאנחנו עושים, כאן, במרחב מודעות, שלא לדבר על מי שכבר חווה את הקסם בעצמו, למד הלכה למעשה לחיות ולנהל את חייו באמצעות התודעה ('למשוך בחוטים' אנחנו קוראים לזה…) קל מן הסתם יותר להתחבר לתפישה. עבור אלה שהמושגים החדשים האלה סתומים עבורם, יתכן שזה יהיה מעט יותר מאתגר.

אנחנו כבר יודעים ומכירים בעוצמת התודעה והכוח שלה לייצר את המציאות ההולגרפית. אנחנו יודעים למשוך את החוטים הנכונים ולייצר שפע כלכלי, רווחה רגשית וכל דבר בו חשקה נפשנו. היום תלמדו שאין שוני בין חשבון הבנק (שגם הוא הרי הולוגרמה) לבין הגוף הפיזי שלנו. באמצעות התודעה אנחנו יכולים לייצר שינוי של ממש, לרפא תאים חולים, ולשנות את ה”תפישה” – המעגלים החשמליים שאנחנו מוליכים במוחנו ומייצרים כתוצאה מכך – שינוי, בגוף שלנו.

במדיטציה הסאבלימנלית הזו אני מזמינה אתכם למסע ושינוי תודעתי של גופכם.
תקראו לזה “הגדלת חזה” אם זה מה שעושה לכם את זה, תקראו לזה “בוטוקוס” אם זה מה שאתם צריכים, צמצום היקפים או כל מה שתבחרו להתמקד.

אני רוצה להזכיר לכם שלא פחות חשוב מאיך שזה נראה , אל תשכחו לטפח את פנים הגוף. את המערכות הפועלות בסינכרון מתואם ומייצרות את מה שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, הבריאות שלנו… זאת הזדמנות לייצר גם שם שינוי, בין אם זו המערכת ההורמונאלית שקצת משובשת, בין אם זה הרחם שמסיבה לא ברורה לא מצליח לקלוט ולהחזיק עובר, בין אם זה דלקת שחוזרת על עצמה, וכמובן – תאים חולים שהפכו למוטציות (קרי: סרטן)  זו ההזדמנות שלכם לטפל בכל נושא נדרש בגוף הפיזי.

במהלך החיים אנחנו סופגים כל כך הרבה מסרים, חלקם גלויים וחלקם סמויים. הזיכרונות והפרשנויות שלנו מייצרים דפוסי חשיבה והרגלים המצטברים בתת המודע ומנהלים את חיינו, או במקרה הזה מייצרים את נקודת המבט, התפישה שלנו על גופנו.

הבעיה היא שלא תמיד יש לנו גישה אל תת המודע, כאשר שומר הסף שלו – המודע, עסוק בשמירה. זה המקום לגייס את המסרים הסאבלימנלים, אותם  מסרים סמויים שלמעשה עוקפים את התנגדויות המודע, ומוטמעים ישירות בתת המודע.

חשוב להבין שגם כאשר עלינו על האמונה/דפוס שעוצר אותנו,  במרבית המקרים גם אם ננסה לשנות אותו במודע, תת המודע יתקשה לוותר על הדפוס. הוא עקשן ומאד אוהב הרגלים ישנים. לעיתים תת המודע אף חש שהוא “מגן עלינו”, זאת הסיבה שהוא שומר על האמונה הפרימטיבית.

באופן כללי, תת המודע שלנו אינו פרייאר, הוא שונא דברים חדשים. ישנן סיבות שונות שיכולות לייצר התנגדות לסוגסטיות (השאות, אמירות).

מהי מדיטציה סאבלימנלית?

מדיטציה סאבלימנלית – כוחה בעבודה הסמויה שהיא עושה על תת המודע, תוך עקיפת המודע וההתנגדויות שלו. במדיטציה הסמויה המסרים מכוילים לתדר מסוים שאינו נשמע על ידי האוזן האנושית, אך נקלט היטב בתת המודע. חשוב לי שבפעם הראשונה תאזינו למדיטציה הגלויה

(בה הסוגסטיות גלויות) על מנת שתבחנו שהסוגסטיות והאמונות שאני שותלת מתאימות ומדויקות לכם.

40 ימים של אהבה

הוכח מדעית כי 40 ימים הם הזמן המינימלי ליצירת שינוי מהותי במח.

ב-40 ימים המח לא רק יטמיע את האמונות החדשות (במקרה זה לגבי הגוף) אלא גם יתרגם לרטטים וייצר שינוי של ממש בגופכם.  40 ימים הם זמן מושלם לשינוי הולכה עצבית של המודל שהמח שלכם הכיר “כגופכם” ולהמיר אותו בדגם החדש שאתם בוחרים לשתול המדיטציה מאד עוצמתית ותעשה שינוי של ממש בתת המודע ואף בהולכות העצביות המייצרות את “התפישה” שלכם על עצמכם. דרך צלחה.