התפיסה המטאיסטית והתפיסה האדלריאנית / עינב בן חייים

חלק א':

התהליך שעברתי בקורס מתייחס בעיקר לבחירה אחת – הבחירה  בעצמי.

בחירה זו משפיעה על תקשורת ויחסים בהרבה קבוצות שאני נמנית בהן – עבודה, חברות, זוגיות, ילדים, משפחה קרובה וניהול היחסים האינטימיים שלי עם עצמי.

הבחירה הזו הגיעה לי בהתחלה בדמות דבורה היקרה שאחרי שנתיים שאני מתקשרת ומבטלת, עודדה להתחיל : "זהו, השנה את לומדת, אני רושמת אותך". "תעשי את הקורס ויתחיל להיכנס לך יותר שפע בחיים"…. וזה כשעוד לא ידעתי איך אני משלמת ומאיפה זה הולך להגיע.

תחנות משמעותיות בקורס היו כמה: פרוטוקול ממברנות שהעיף לי את הסכך מהרגע הראשון, פרוטוקול עצם, והצריבה שעליה אני אומרת: יש את עינב שלפני הצריבה ויש את עינב שאחרי הצריבה, הן שתי אנרגיות שונות. כמובן שיש עוד מפגשים מחוננים וכל הקורס הזה הוא ממברנה אחת גדולה מרפאה עוטפת מטפלת בעבודת הפנים הפיזית הנפשית והתודעתית.

בפרוטוקול ממברנות הרגשתי ממש פיזית איך כל החלקיקים האבודים שלי חוזרים אלי, ואיך כל הקרעים וקרעי הזהות האבודים, התלישות, חוסר העיטוף שתמיד הרגשתי חוזרים אלי ועושים לי יותר ויותר שקט נפשי, כבר אז התחלתי להרגיש שמשהו אחר קורה. גם אמא שלי ז"ל הגיעה אלי בחלום ולחשה לי באוזן ועודדה אותי להמשיך ללמוד ולרפא אנשים.

החלטתי כבר אז בהתחלת הדרך שכל פרוטוקול שאעבור אתייחס אל ההתמרות בימים העוקבים כאילו חיי תלויים בכך. וכך היה .

במקביל, התחלתי לקבל טיפול/ליווי מכרמל באומל המדהימה, וזה בכלל עודד את הצמיחה וההבנה שלי לאורך כל הקורס.

בפרוטוקול עצם ממש בניתי עוד חוסן ועוד יותר עצמיות, הרגשתי יותר מפוקסת יותר מחוברת לעצמי ואיזו זהות יותר עוצמתית שהיא אני מתחילה להיבנות.

מפעם לפעם הרגשתי שהביטחון העצמי שלי עולה, שמתי לב לכך בתגובות שלי, העזתי יותר לומר מה אני חושבת ומרגישה ולקחת יותר מקום לעצמי בסביבתי ומעבר, בלי לחשוב יותר מידי אם זה נכון או חכם. אני לוקחת את עצמי יותר בקלות וגם את הסביבה, אני רואה את ההשתקפות של אנשים בי ומעודדת אנשים לבדוק את ההשתקפות שלהם.

הצריבה כשהגיעה הפכה אותי בכלל 180 מעלות. צרבתי "לא ראויה". במהלך הצריבה התחברתי לשתי תמונות מהילדות שלי שכל אחת סימלה תקופה של סבך רגשות עצורים וזכרונות לא פתורים, מקומות שהרגשתי בודדה ושלא ראו אותי ושמתוך הפרשנות הזו כילדה למדתי לא לראות את עצמי, עשיתי על כך עבודה יסודית, הייתי מדברת לדמויות האלה בתמונות, מרגישה אותן, הולכת איתן לכל מקום, מבינה אותן, מגינה עליהן, נותנת להן לבטא את עצמן, נותנת להן לרפא את עצמן (אותי) כי התנהל  שיח אינטימי מכבד, מקשיב, כנה ואמיתי, מכיל ותומך. היתי עושה יהלומים בין היתר. וזה הלך וחיזק אותי, זה שיחרר אותי ובנה בי כוח.

רגע מכונן: המון שנים בעבר תחזקתי מערכת יחסים לא בריאה עם בן הזוג והיתי קורבן עם תעודות. לקראת סוף הצריבה  בחרתי בעצמי מעל הכל. בערב ישבתי עם בן זוגי ליד השולחן ובטון רגוע מנהיגותי אסרטיבי וחד משמעי ברמת האנרגיה, ועם אמפתיה ורוך, ניהלתי שיחה בה העברתי מסר ברור: לחיות איתי זה זכות, הבהרתי איך אני מרשה שידברו אלי ויתנהגו כלפי ולמה יש לי אפס סבלנות. דיקטטורה החוצה מהחלון. כבוד הדדי, הקשבה, הרעיון שלא כולם חושבים דומה וסובלנות לכך. בשיחה הבאתי את עינב החדשה, ובסוף נתתי לו את האפשרות לישר קו איתי או ללכת, כי באמת, אבל באמת באמת, חגגתי בפנים על כך שברגע הזה נולדתי מחדש, וממש לא היה משנה לי מה בן הזוג היה בוחר. אני בחרתי בעצמי ומי שרוצה שיצטרף. איך אני יודעת שנולדתי מחדש?  כי במשך חודש הוא ניסה לחזור לדפוסים ישנים וזה לא עבד. לא הייתי שם יותר. היתה שם מישהי שענתה ממקום של מלכות, לא הקטנתי אף אחד כדי לעלות, פשוט היתי מלכה שחוגגת את חייה החדשים. הללויה!!! וכן, מאז הזוגיות שלנו השתנתה ומשתנה מאוד לטובה.

בנוסף התחלתי לבחון יותר לעומק גם מהי הזהות המקצועית שלי ואיך אני רוצה להוציא אותה לאור אל פני השטח, מי היא עינב ואילו מתנות היא באה להביא לעולם:

1. אז קודם כל אני מחזיקה רוב הזמן בהסתכלות שכולנו שיקופים אחד של השני, ושאין שום דבר בחוץ. זה כל כך עוזר התפיסה הזו היא מרגיעה אותי. ועל היופי הזה אני כל הזמן מדברת עם אנשים.
2. למדתי שאני לא צריכה לשנות אנשים אלא להשתנות בעצמי, כשמתחילים ללכת פנימה מגיעים למקומות חדשים .
3. למדתי שכוונה אמיתית היא כוח אדיר כמו תפילה, ויש לנו הכוח להזיז ולשנות דברים ע"י כוונה.
4. למדתי שכולנו ניצוץ אלוהי, וגם כשאני בכעס על מישהו, אני מזכירה לעצמי שגם הוא ניצוץ ולו בשביל ההכרה בכך, אני כבר לא כועסת.
5. למדתי לבטוח ולהאמין ולהתמסר ולסמוך יותר ולקחת בקלות, ליהנות מהמשחק.
6. למדתי שמי שאני רוצה להיות זה להביא את המתנה הזו שמזכירה לנו שעצם זה שהגענו לכאן, יש לכל אחד משימה חשובה לעשות ויש לכבד ולטפח את עצמינו שנצליח במשימה. אז אני עובדת עם ילדים ועם הילד הפנימי של כל אדם מבוגר וזה מרפא ומאפשר לכל אחד לקבל תנופה להגשים את עצמו יותר.

אני אוהבת לטפל בבני אדם, מבחינתי זה כמו לגלות עולם קסום.

חלק ב': התפיסה המטאיסטית והתפיסה האדלריאנית

את הגישה המטאיסטית יסדה פרידי מרגלית בשנת 2010 בישראל, אחת מהנחות היסוד של השיטה היא, כי המציאות הקיימת אינה אלא השתקפות של המתחולל בנבכי התודעה, ולכן כל דבר אותו אנו פוגשים בחיינו, למשל: כדפוסי התנהגות שתוקעים, הם בעצם רטטים נמוכים שיש לחקור במטרה להמיר אותם לחלק מואר בתוכינו כדי להשתחרר מהתקיעות.

עקרונות הליבה הם:
1.  אין כלום בחוץ. המציאות היא הולוגרמה. כל דבר שאתה רואה בחוץ הוא בעצם השתקפות של הקיים והפועם ופועל בתוכך, ולצורך העניין, זה כמו להיכנס לחדר מלא מראות, ולראות שהמציאות החיצונית היא השתקפות של הפנים, שאותה אנו יצרנו.

2. דע את עצמך. אתה האחראי לשינוי והריפוי של עצמך מעצם הגישה שלך לחיים. במטאיזם מעודדים לאמץ דרך חיים חוקרת, ומתבוננת, וקשובה לרטטים ולסימנים על מנת לחיות חיים בתודעה גבוהה ומתפתחת יותר, ועל מנת לחיות חיים של שפע ושגשוג בתוך הבנה שיש אינסוף של שפע טוב, ואנחנו חלק מהאינסוף במובן הכי עמוק של המילה, ואם קלקלת יש הזדמנות לתקן, זה בידיים שלך.

3. שינוי קטן מבפנים, כל פעם שאדם מצליח לשנות זווית ראיה ולנטרל את הסיפורים שהוא מספר לעצמו, גם אם זה במילימטר בודד, ויוצר רטט חיובי חדש, הדבר משתקף בעולם החיצוני כשינוי גדול.

"פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם"

הגישה מעודדת את האדם לבחירה אישית ולקיחת אחריות מלאה על חייו. כי אם אין כלום בחוץ אז את מי אדם מאשים או בא בטענות?  אנו לומדים מתוך אותו דיאלוג פנימי שמתקיים, שהמילים "אשמה" ו"טענות" הם חלק מסיפור שאדם מספר לעצמו, ושמתחת לכל הסיפור הזה יש רטטים שמפעילים את האדם מגיל מאוד צעיר. ולכן כשאדם מבין זאת באה לפניו האפשרות לבחור אחרת, לבחור לרפא את עצמו ולהשתחרר מאותם רטטים נמוכים, ולופים חוזרים שתוקעים ולהביא אור לעצמו ולסביבתו.

אלפרד אדלר יסד את דרכו בפסיכולוגיה האינדבידואלית בשנת 1913 כשנפרד מפרויד. הוא התיחס לאינדיבידואל בצורה הוליסטית.

בגישת אדלר ישנן 3 מטרות עיקריות:

1. העלאת תחושת הערך העצמי של האדם – ע"י עידוד ופעולות שיוצרות תחושת שייכות.
2. הרחבת סגנון החיים – מדבר על הרחבת זווית הראיה כדי לבדוק את הפרשנות שהיתה לאדם על מצב מסוים.
3. חיזוק תחושת החברתיות – ההבנה שהאדם יצור חברתי וזקוק לחברה כדי לצמוח להתפתח, משמעות, תרומה ומועילות: אדם לא חי רק לעצמו אלא גם לתת לסביבתו ובכך הוא גם מעלה את תחושת השייכות שלו.

אדלר אומר שכל אדם הוא סובייקטיבי, ייחודי, שווה ערך, ומדבר על כבוד האדם מעצם היותו. כלומר, כל אחד חושב שונה, מפרש שונה נראה שונה,  ויחד עם זאת כולנו דומים ברצון שלנו לחוש שייכים ושווים בערך שלנו ללא הבדל.

גם באדלר וגם במטאיזם מעודדים את האדם להתפתחות אישית, מעודדים לראות שאתה אחראי להשתנות בחייך, ושכשאתה משתנה המציאות והאנשים סביבך משתנים גם.

אלפרד אדלר מדבר על כך שילדים הם צופים מצוינים אבל פרשנים גרועים, וזה כי אין ניתן להסתיר מילד דבר כמעט אך הפרשנות למצב בונה בילד סיפור שמתאים לילד בגיל צעיר וזה מה שמנהל אותו בגיל מבוגר. במטאיזם מבינים שהסיפורים האלה שסיפרנו לעצמינו פעם ממשיכים לנהל אותנו עד שאנו מתחילים לזהות שאנו מחוללים אותם בתוכינו ואת האנגריה של זה אנו מושכים אל סביבתנו וכך מתגבשת המציאות.

במטאיזם אנחנו חוקרים דפוס הרס, מזהים את הרטטים, ומלמדים את האדם איך עושים התמרה. אצל אדלר מלמדים את האדם שהוא דוגמא אישית לכל מה שהוא רוצה ליצור בסביבתו – החל בילדיו ובזוגיות שלו ובעבודה, על כל המעגלים.

אדלר מדבר על תחושת השייכות שמתחילה בקן המשפחתי ומתרחבת לתודעה חברתית קולקטיבית. ובמטאיזם אנחנו עובדים עם התודעה הגבוהה כדי  להשפיע אל המציאות.

אלו שתי גישות שאני מאמצת אלי, כי על אחת גדלתי בבית (אדלר) והשנייה, הפכה לדרך חיים (מטאיזם).

לסיום: לקח לי המון זמן לכבד את עצמי ולהתייחס לעצמי בשוויון אמיתי, תמיד הרגשתי נחיתות. למרות שגדלתי על שיוויון, באמצעות המטאיזם, למדתי לא רק לדבר על זה אלא להיות כזו.