חוכמת החיים היפנית פוגשת את המטאיזם / סמדר כוכבי

התהליך האישי שלי

נרשמתי לסדנת "למשוך בחוטים" כמתנת יומולדת לעצמי באוגוסט 2020.
לאחר שנים של חיפוש עצמי, טיפולים ושיטות שונות.
והרגשתי שהגעתי הבייתה. התאהבתי בפריידי ואלימור.
אפשר להגיד שכל חיי התנהלתי במקביל בין עולמות הרוח להיגיון ולמדע.
הקול של ההיגיון היה חזק יותר ולקח לי זמן להתחבר לקול הפנימי, הרוחני.
לאונה הימנית שלי.
עברתי הרבה טיפולים ושיטות בחיי. הסיבה העיקרית –  התמודדות עם עודף משקל. ויחד עם זה זוגיות ונישואין לא מוצלחים, נתקים וחוסר תקשורת משפחתיים.
ראיתי את זה כילדה עם האחים של הורי. "ההוא שלא מדברים איתו".
וזה גלש לאחים שלי, וכשזה הגיע לילדי הבנתי שעד כאן!
גם את הנישואין שלי משכתי עד שקרה משהו חיצוני קשה שלא יכולתי יותר להתעלם ממנו.
אחרי "למשוך בחוטים" המשכתי בחדר כושר.
המשכתי בהתמדה לעבוד על עצמי, תרתי משמע.
עבודה פנימית עמוקה, שגרמה לי להבין את המקום בו אני נמצאת, והכרות עם עצמי.
ומצד שני עבדתי על עצמי.
חשבתי שאני מתקדמת אך המשכתי באותם הדפוסים המעכבים, ולא ממש התמרתי.
המיסוך וההסתרה המשיכו להתנגד לתהליך בכל כוחם.
לאט לאט גדל הפער בתוכי בין שתי האונות.
כי ידעתי ולמדתי עוד ועוד על עצמי, אבל בפועל לא הצלחתי לייצר את השינוי שכל כך ייחלתי לו.
היום, במבט לאחור אני מבינה שהשינויים התרחשו בקצב שלהם, אך אני לא ראיתי אותם.
המשקל, הזוגיות, הקשר ביני לבין הילדים, ובינם לבין עצמם.
התחלתי להבין שיש קשר ביניהם, כי בשאר התחומים דברים נפתחו והשתנו.
ראיתי איך כשאני לא מקשיבה לגוף שלי, ואוכלת דברים פחות מיטיבים עבורו, בן הזוג שלי מתרחק……..
התירוצים שהוא סיפר, אמיתיים לחלוטין במטריקס,  תאמו להפליא לתירוצים שלי למה אכלתי.
וכשרציתי לכעוס עליו, יכולתי לכעוס על עצמי באותם מילים ורגשות.
במרחב הכ"ח התחלתי להתפרק, ובסופו הייתי שבר כלי. סמדר אחת התפרקה, אך החדשה עדיין לא נבנתה.
הררי הביקורת, הדחייה, הקורבנות ועוד תבניות שנשאתי בתוכי לא אפשרו את זה.
לא ראיתי את השינויים שכבר חלו בי, ואותי החדשה המתהווה.
הגעתי למיון עם התקף חרדה. 
לא וויתרתי, והמשכתי למרחב מנהיגות.
מבינה שהגעתי אל הבית, ושהקושי להרגיש הוא הדבר, שמרחיק אותי מעצמי.
והיכולת להרגיש  פחד, כאב ועוד רטטים מסוגם, זה מה שיביא לי את התרופה למכאובי. כי הם הרי ממילא נמצאים שם.
בשנה האחרונה, תוך כדי טיפול בעצמי, דרך הפרוטוקולים השונים, ודרך השיקופים שקיבלתי מחברי. נשרו ממני מסכות, חסמים, ובעיקר התנגדויות.
לעצמי, לתהליך, לבקרה חיצונית ולקבלה פנימית.
בקורס מטפלים ובפרקטיקום,דרך זיהוי השיקופים במטופלים, נשרו ממני שכבות נוספות.
עודף המשקל עדיין קיים, אך אופן ההתייחסות שלי שונה. אני מקבלת אותו כחלק ממני, ולומדת לאהוב ולקבל את עצמי כמו שאני, ביחד איתו.
התהליך לחיבור בין ילדי מתקדם לאט לאט, גם שם יש שיעור בקבלה של עצמי ושל האנשים מסביבי.
הדרך עודנה נמשכת. והיא תימשך תמיד.
ההבדל היחידי הוא שאני חיה היום בכאן ועכשיו.
אוהבת את הדרך ונהנית ממנה. 

השוואה בין תפיסת המטאיזם לחלק מהעקרונות של התרבות היפנית.

הנקודה הסינגולרית = איקיגאי
הנקודה הסיגולרית – היא נקודת ייחודיות.
משהו שיש לי אותו, והוא חלק מה D.N.A שלי.
הנוסחא לגילוי הנקודה הסיגולרית, עוברת בפצע הילדות המרכזי שלי.
שלמדתי להתגבר עליו אי שם בשנות חיי הראשונות. וע"י זה נהייתי מומחית בתחום.
דרך הריפוי בפצע הזה היא, לתת את המתנה שאני לעולם, אותה אסטרטגיה שסיגלתי בשנות הילדות.
לפעמים זה משהו שאני בכלל לא שמה לב שהוא מיוחד, מרוב שהוא בא לי בקלות ובאופן טבעי.
איקיגאי –  (ביפנית 生き甲斐  באנגלית( Ikigai  הוא תפיסה או דרך חיים בתרבות יפן. המשמעות המילולית של המושג היא "הסיבה להיות ולחיות". 
איקיגאי הוא משמעות או כיוון לחיים. המשמעות או הכיוון הם אישיים. האיקיגאי גורם לאדם לפעול להגשמה עצמית בכיוון של מימוש אותה מטרה או סיבה לקיום.
על ידי כך הוא מעניק לאדם תחושה של משמעות ושל סיפוק עצמי.
האיקיגאי מורכב מ 4 שאלות שהתשובה עליהן נותנת את הסיבה שלי לקום בבוקר. 
1. מה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות.
2. במה אני הכי טובה.
3. מה העולם צריך.
4. על מה אנשים יהיו מוכנים לשלם.
כל שאלה היא כמו עיגול, והפרח במרכזו הוא האיקיגאי שלי.
 
חלקי אור וחלקי צל = וואבי סאבי
חלקי אור וחלקי צל –
לפי תפישת המטאיזם אין כלום בחוץ. הכל הוא אני.
בכולנו יש חלקי אור, חלקים מיטיבים בתוכנו, שאנחנו לרוב מנכסים לעצמנו.
חכמה, יופי, טוב לב ועוד……
לעומתם קיימים בתוכנו גם חלקי צל, אותם אנחנו חוקרים, ולעיתים קשה לנו להשלים שהם בעצם שלנו.
ביקורת,  אשמה, דחייה ועוד…… אותם אנחנו רואים דרך השיקופים שלנו. ובדרך כלל מתנגדים לעובדה שהם בתוכנו. כי מה? יש בתוכי צביעות, רוע, אכזריות? ועוד……
זה בלתי נתפס, ולכן גם קיימת ההתנגדות.
בתפיסת המטאיזם דווקא הגילוי של חלקי הצל, והקבלה שלהם, וההבנה שהם חלק ממני. זה חלק מהריפוי העצמי.
וואבי סאבי – במסורת האסתטיקה היפנית, (ביפנית (侘寂היא השקפת עולם המתרכזת בקבלת הארעיות וחוסר השלמות.
האסתטיות מתוארת לעיתים כיופי ש"אינו מושלם, ארעי וחסר", כך שהדבר הפגום הופך למושלם משום שאיננו מושלם. המושג נגזר מבודהיזם המורה על ארעיות.
מאפייני אסתטיקת הוואבי-סאבי כוללים א-סימטריה, חספוס, פשטות, צניעות, אינטימיות, והערכה של יושר תמים וטבעי בעצמים ותהליכים.
וואבי-סאבי מטפח כל מה שאותנטי על ידי הכרה בשלוש מציאויות פשוטות
.1  שום דבר לא נמשך לנצח.
2.  שום דבר לא גמור.
3. שום דבר לא מושלם.
הסופר הבודהיסטי טארו גולד מתאר את וואבי-סאבי – חוכמה ויופי של חוסר שלמות.
המילים ואבי וסאבי לא ניתנות לתרגום בקלות.
 ואבי –  במקור מתייחס לבדידות החיים בטבע, בריחוק מן החברה.
 סאבי – משמעותו "רגיעה", "שפיפות" או "נבילה"

לאחר מאות שנים של שילוב אומנות והשפעות בודהיסטיות מסין, התפתח בסופו של דבר הוואבי-סאבי לאידיאל יפני מובהק.
עם הזמן, משמעויות  הוואבי וה-סאבי עברו להיות קלילות יותר ומלאות תקווה.
לפני כ-700 שנים, בעיקר בקרב האצולה היפנית, הושם דגש להבנת הריקנות והפגמים בבחינת הצעד הראשון לסאטורי, או הארה.
ביפן של היום, משמעות הוואבי-סאבי מסתכמת לעיתים קרובות כ"חכמה בפשטות טבעית". בספרי אמנות, היא בדרך כלל מוגדרת בתור "יופי פגום".
האמנות היפנית מושפעת מהוואבי סאבי אחת מהן היא הקינצוגי.

 התמרה = קינצוגי

התמרה –  בתפישת המטאיזם, התמרה היא המושג הכי שגור. והסיבה לשמה הגענו לכאן. להתפתח ולהתמיר דרך קשיים ואתגרים. להתמיר – לעשות קצת אחרת מהאוטומט. באופן שונה. וע"י כך לשנות את ההולוגרמה שסביבי. "לתקן" את עצמי, ע"י הבנת הדפוסים, התבניות והמנגנונים הלא מיטיבים, שבאתי איתם. להתפתח ולהשתפר ע"י כך.
קִינְצוּגִי –  (באנגלית Kintsugi ביפנית (金継ぎ)היא אומנות תיקון ושחזור,
קינצוגי מהווה ביטוי לתפיסה פילוסופית הרואה בשבר ובתיקונו כחלק מההיסטוריה ומאופיו של הכלי.  ועל כן אף מוסיף לערכו ולמראה האסתטי שלו. הקינצוגי תואם את תפיסת הוואבי-סאבי (wabi-sabi) בזן היפני, המאמצת פגמים וחוסר שלמות, מטפחת פשטות וחוסר יומרה, ומעריכה את הישן – במיוחד אם יש בו עדות לבלייה וחספוס שיצר הזמן החולף. האסתטיקה היפנית מעניקה ערך לסימני שחיקה הנראים בכלי חרס כתוצאה משימוש תדיר לאורך זמן רב. וכך, גם שבר ותיקונו בשיטת הקינצוגי, מהווים אירוע נוסף בחיי הכלי, מעשירים את ההיסטוריה שלו ומחזקים את הקשר לבעליו. לאורך ההיסטוריה טיפחו חכמי הזן את התפיסה על פיה כלי קרמיקה יומיומיים, כגון סירים קערות וספלים, שנישברו או נפגמו.
הייחודית של הכלי המתוקן היא דווקא בהדגשת השברים והסדקים ע"י פיזור של אבקת זהב. 

הדמיון והשוני בין שתי השיטות –

• גם האיקיגאי וגם הנקודה הסינגולרית, מביאים אותי בסופו של דבר, לייעוד ולשליחות לשמם הגעתי לכאן. דרך שאלות חקירה והתבוננות פנימית. אם כי הדרך להגיע לייעוד ולשליחות קצת שונה.

באיקיגאי אני לא עוברת דרך פצע הילדות שלי, והאסטרטגיות שפיתחתי בעקבותיו, אלא דרך 4 השאלות.

• בתפישת המטאיזם אני לומדת להכיר את חלקי הצל שלי, להבין שהם שלי, ולאהוב את עצמי, ולהרגיש שלמה (ולא מושלמת), למרות ואף על פי כן.

הוואבי – סאבי – מדבר על ארעיות וחוסר שלמות, קבלה שלהם. והכרה ביופי פגום.

ההארה בתפישה היפנית, מתרחשת כשאנו מכירים בפגמים ובריקנות שלנו, ההארה לפי המטאיזם, היא כשאני מכירה את עצמי על כל חלקי.

• ההבדל בין התמרה לקינצוגי – הוא בהתייחסות לאופן השינוי, בהתמרה אנחנו פועלים כל פעם קצת אחרת, ומשנים את עצמנו לאט לאט, מגדילים את הכלי שאנחנו, מנקים דפוסים ותבניות שכבר לא משרתים אותנו, ומשתנים כל פעם קצת, ולפעמים לא מכירים את האני הישן שהיינו.

הקינצוגי דווקא מדגיש את המקומות, בהם היה שבר ע"י אבקת הזהב, דרך הזכרה של מה שהיה קודם.