חלק א׳ – התהליך האישי שלי:
שבת במדבר טקס סיום קורס מנהיגות, קיבלתי חתיכת עץ קטנה שעליה כתוב – ״לסמוך״, זהו רמז שאלוהים נתן לי להמשך הדרך.
הבנתי שה ״לסמוך״ קשור אלי, אבל לא הבנתי לעומק, המתנה עוד לא התממשה בהתפתחות הנשמתית שלי. השנה בקורס מטפלים, ה״לסמוך״ הזה ירד גם אל הלב, ולא נשאר רק במחוזות האונה השמאלית. הגעתי לקורס מטפלים, כדי להפוך למטפלת הכי טובה של עצמי, אונה שמאלית חזקה, שצריכה להבין לעומק, כדי להפנים ולהתמיר.
בדיעבד, השנה הזו הייתה מהשנים הקשות בחיי, לכן הלימודים היוו עבורי מתנה.
מלחמה לאומית שפרצה, במישור האישי 3 הגברים בחיי מגויסים, נלחמים, הקורס היווה מצע רך, ויומיומי להיזכרות בכלים, שרחשתי בכל שנותי במרחב ובהתפתחות האישית שלי. בתוך החזית הלאומית, נפתחה חזית נוספת, בחברה אותה הקמנו בעלי ואני יחדיו, אותה טיפחנו, מתוך שליחות ורצון להפצת אור וטוב, בעולם, נפתחה מלחמה – שייצרה כאב רב, דרמה ומאבק. כך החלה השנה, עם קושי ובצידה מתנות, שתיים.
שתיים שלח אלי בוראי, את קורס מטפלים, ואת התפילה, על שתיהן בחרתי להתמקד בעבודה זו. מתוך הודיה גדולה להקב״ה, ולשליחיו.
קורס מטפלים – זוהי מתנה עבורי, בתחילה הלימוד עזר לי להשאיר את הראש מעל המים, אבל אט אט למדתי שלקושי יש תפקיד, שיעור חשוב מאד ומהותי, להתפתחות הנשמתית שלי. למדתי ועודני לומדת, שיעור משנה חיים באמונה. אמונה בביטחון הקיומי באלוהים, מהי אמונה שורשית בבוראי, בטוב הנצחי. אמונה בעצמי, בלהחזיר את המבט פנימה לתוכי, בלסמוך.
למדתי לחקור ולהתמיר – למדתי מהי עבודת עומק.
למדתי את השיעור, שהשתקף אלי מכל עבר, שיעור בדרמה ומאבק – אותם צרבתי במהלך הקורס לשם ההתפתחות. זוהי עבודת העומק שלי, זהו הפצע שנצרב בילדותי ואותו אני משחזרת שוב ושוב זהו מנגנון ההרס שלי. למדתי לחקור ולהבין את האוטומט, את תבנית ההרס שלי, להסתכל על החרדות שעלו ,על הדרמה, והמאבק ולהבין שהם, קודם כל בתוכי. האזעקות הללו, הסירנות שכל הזמן עובדות. ראיתי שהפרשנות הראשונה שאני נותנת לכל סיטואציה היא פרשנות רעה, קשה מפחידה. למדתי לראות שאלו סיפורים שהמוח שלי מספר לעצמו, למדתי לחזור פנימה, לתוכי, לזהות את הרטטים, הדפוסים המנגנונים שמנהלים אותי ולהתמיר.
למדתי להתמיר – השינוי נעשה בתוכי ונדרש מממני קודם כל לעצור את האוטומט, ולא להאמין לסיפורים, לאזעקות, אלא לבחור לשנות. לחבק את הילדה הקטנה, לראות את עצמי, לאהוב את עצמי, לתת פרשנות מיטיבה, לשחרר שליטה, להתמסר ולסמוך על אלוהים ועל עצמי. החרדות מקבלות מענה. למדתי לשים גבולות שהם חשובים מאוד לממברנה שאני – לא כחומה בצורה, תוקפת, נאבקת וגם לא בצורה נוזלית מרצה, אלא לומדת גבולות גמישים רכים, משמע לראות את עצמי, את מה שנכון וחשוב לי, ואז להצליח לראות גם את זה שמולי. הפרשנות בתוכי משתנה, ואט אט הדרמה מתפוגגת.
למדתי אמונה – למדתי שלקשיים ולאתגרים, יש תפקיד חשוב בהתפתחות הנשמתית שלי. זו הסיבה שהם מגיעים – כדי לתת לי את הדחיפה להתפתחות. הם שיעור עבורי, שברגע שאלמד אותו, כבר לא יהיה בו צורך והוא יתייתר מאליו. למדתי שכל קושי בא לטובתי הגבוהה, גם אם אינני רואה זאת באותו רגע, הוא לטובתי, הכל מסונכרן.
למדתי אמונה באבא שבשמים – לומדת שהוא תמצית הטוב, טוב נצחי, לומדת לסמוך עליו לתת בו את בטחוני, אבא אוהב, מפרנס, מגן ושומר עלי, תמיד! למדתי את אחד השיעורים הכי חשובים בחיי, אם לא החשוב ביותר, למדתי את הקשר, החיבור, ביני לבין בוראי – ״לא תעשה לך אלוקים אחרים על פני״ – מתייחס אלי. הכוח לאלוקים ולא לבני אדם.
למדתי לייצר את הקשר בין השכל ללב – אני יודעת ומבינה בשכל, אבל ישנם מקומות לא מעטים בתוכי, שאינם פתורים, טרם נרפאו וזאת כיוון שיש חוסר סינכרון,ניתוק בין השכל ללב. תוך כדי הקורס למדתי והצלחתי לייצר את החיבור, את הסנכרון להשריש פנימה ללב.
למדתי מהי קבלה וחמלה – השלמות נמצאת אצל הבורא, אני בת אדם, אני טועה, אני אטעה, עשיתי את הטוב ביותר שידעתי לאותו רגע, למדתי חמלה וקבלה עצמית, קבלת את אי השלמות, סליחה לעצמי, לרטטים הנמוכים שבי, לדפוסים ולמנגנונים למאבק, לדרמה, לטעות, לאשמה, לביקורת, לבושה, לגבולות, לחוסר הערך העצמי, ועוד… סליחה שביקרתי שהתביישתי, סליחה שלא הבנתי שלכל יש תפקיד.
למדתי שאני צינור של הקב״ה – שליחה נאמנה
למדתי שמכל מטופלי השכלתי – מטופלי הם שיקופים יפיים. מטופלת אחת משקפת לי – את הקטנה שעוד נותרה בי, את הערך העצמי שיש עוד לעבוד עליו, את קבלת חוסר השלמות. ממטופלת שניה – משקפת לי את הגבולות שעוד נצרכת עבודה, למידה של אהבה, קבלה וחמלה עצמית ועוד..
כל האמור מעלה, מסייע לי מול מטופליי כי כאשר אני מבינה מהי חקירה, מהי התמרה, איך עובדים איתן, כשאני בעצמי מבצעת אותה שוב ושוב, כשאני רואה את התוצאות בהולוגרמה, כשאני חווה את תחושת הסיפוק, כשיש לי את הדרך, אז פשוט לי להסביר ולהאיר למטופל שמולי, ניסיון כמו כל דבר בחיים הוא כלי עוצמתי. הדרך שאני עצמי עוברת בה, מהווה לי מצפן אל מול מטופלי.
חלק ב׳ – תפילה ככלי טיפולי
המתנה השנייה שקיבלתי השנה, זוהי התפילה. הקב״ה ברחמיו כי רבים, נתן לי מתנה, שבמשך כל חיי כמהתי אליה. שנים התקשתי להתפלל מתוך הסידור, המילים לא חדרו לליבי והרגשתי צבועה מול הקב״ה לומר מילים ללא כוונת הלב. שנים שהייתי מנותקת קשר. לפני כשנה כחלק מהסינכרון האלוקי (עכשיו אני מבינה זאת) נוצר אצלי, קשר עם אישיות שהצליחה לגעת בליבי. למדתי אצלה את תורת החסידות, את המבט של תורת החסידות על הקשר שלי עם אלוהים.
תפילה – הינה מרכיב חשוב, קשר אישי, דיבור ישיר עם אלוהים. התבודדות ביני לבין בוראי, דיבור ישיר וכנה, ללא מסננים. מכאן הגיע חיבור הלב, האותיות והמילים בסידור התפילה קיבלו עומק, וערך. גיליתי שהתפילה היא המדיטציה הכי טובה עבורי, גיליתי את עוצמתו של קשר ישיר עם אלוהים, גיליתי שכל דיבור, שיח, זעקה, כל דמעה – נענית.
תפילה היא ״אימון״, ואני רואה כבר היום איך הקב״ה נתן לי את הזמן להתאמן, כדי שברגעים הקשים, הכלי כבר יהיה לפתחי. הקשר התשתיתי, היסודי השורשי ביותר של האדם עם בוראו, הוא דרך התפילה.
התפילה והסידור עוזרים לנו לייצר קשר ישיר ואישי, ללא מתווכים. בתפילה, נוצר החיבור עם הבורא. בתפילה, מתוך כוונה, נוצרת ההיזכרות, כי באותן אותיות, מילים, משפטים קסומים – טמון הסוד, החסד האמת. התפילה הינה כלי טיפולי שמהווה דרך להיזכרות, הרי הקשיים קוראים לנו בזמן שכחה. שכחה = חושך ולכן אחד מהיתרונות הכי גדולים של התפילה הוא ההיזכרות בכך שהכל כבר נכתב באותיות המודפסות, כדי להזכיר לנו, ולא משנה על איזה צד קמנו היום, או מה יקרה במשך היום, יש לנו את הסידור יש לנו את התפילה. זוהי הסיבה שחכמים תיקנו שלוש תפילות, ביום שחרית , מנחה, ערבית (קריאת שמע על המיטה ועוד) עוגני היזכרות במהלך כל שלבי היום.
אביא מס דוגמאות מתוך תפילת שחרית, שעוזרות מחברות ומזכירות, ונותנות לי עוגן בתקופה זו. אלו עקרונות שנלמדו והוטמעו במטאיזם.
- תפילת מודה אני שנאמרת כל בוקר, מתחילים את יומנו בהודיה על היש בחיינו על החסדים שאלוהים גומל עמנו:
״מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך״ – הדבר הראשון כשאני פוקחת את עיני בבוקר, עוד לפני הכל, אני מודה לאלוהים, המלך הנצחי שנתן לי חיים, בחמלה. רבה אמונתך – רבה האמונה שלך אלוהים בי, כל בוקר ובוקר בוראי מאמין בי מחדש, זוהי הודיה ותזכורת לעצמי שאם הוא מאמין בי, מי אני שלא אאמין בעצמי?! שיעור גדול בהודיה, בחמלה, ובערך עצמי. - תפילת אשר יצר: ״…אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים …גלוי וידוע שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקים ולעמוד לפניך…״
תודה על המרכבה שאני. גוף מסונכרן מופלא ניסי ממש, יצירה שרק הבורא הגדול מכולם יכול לברוא. - אלוקי נשמה: ״אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראת אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך רבון כל המעשים אדון כל הנשמות…״ – הנשמה שלי, אני במהות האמיתית שלי, לפני כל הפצעים והשחזורים, אני טוב גמור, אני יצירה מופלאה, טהורה, מלאה, של הבורא הגדול מכולם, האומן המוכשר מכולם. אני מודה על התזכורת הזו, לאמונה בעצמי, לערך עצמי. הערך העצמי שלי מקורו ביוצרי, מעצם בריאתי, אני בת של מלך מלכי המלכים, אני היצירה המפוארת שלו, שתכליתה להביא את הכישרון את הניצוץ האלוקי שבי, לעולם ולהיות שליחתו כאן בתחתונים.
- ברכת הבנים: ״ יברכך ה׳ וישמרך, יאר ה׳ פניו אליך ויחונך, ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום״ – זהו בעצם הוורטקס לעצמי, לאיש שלי, לבניי הלוחמים, לבנותי לכל קרוביי. פתיחת הצינור הכלי שאני לקבל את הברכות את העיטוף השמירה ההגנה מאלוקים, האור האלוקי נכנס פנימה לתוכי מנקה את החסימות – ה׳ חונן אותי, חומל אותי, ומכאן אני את עצמי. אלוקים רואה אותי ומעניק לי משלומו, מהאחדות האלוקית, אני נזכרת לעשות שלום בתוכי בין כל חלקי.
- מתוך תפילת המאורות: ״ המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית״
אני הצופה, בכל רגע נתון אני יכולה לשנות בתוכי, ולבחור לברוא את עולמי. אלוקים הוא טוב נצחי, ובכל רגע ורגע אלוקים נותן לנו את יכולת הבחירה, להמשיך וליצור את עולמו, זהו התפקיד שלשמו אלוקים ברא את האדם, להמשיך את יצירתו, תזכורת לתפקידנו בעולם הזה, לממש את הכישרון את הניצוץ האלוקי שבתוכנו. - מתוך תפילת אהבה רבה:
״אהבה רבה אהבתנו, ה׳ אלוקינו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו…אבינו האב הרחמן המרחם רחם עלינו…ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ולא נבוש לעולם ועד. כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו ,נגילה ונשמחה בישועתך ״… תזכורת לאהבה הגדולה של אלוקים כלפיי, אני אוהב אותך תמיד, רואה אותך, מרחם חומל, וסולח. ומכאן אני לומדת אהבה חמלה וסליחה פנימית, כשאני לומדת בתוכי ישתקף בהולוגרמה. אני מבקשת להיזכר לאהוב את אלוהים, כלומר שהפוקוס שלי יהיה כלפיו, לאמת ומכאן לפנימיותי ולא כלפי חוץ. אין כלום בחוץ השינוי נעשה בתוכי, אלוקים הוא חלק ממני, ההתכוונות כלפיו מזכירה לי את עצמי, שהרי הוא בתוכי. זהו מתכון לקבלה עצמית ולשחרור חרדות ושליטה, ההזכרות הזו. כשאני בביטחון ואמונה בבוראי ,ממוקדת על תוכי פנימה ולא על החוץ, אז האשמה והבושה מתייתרות, ובמקומן ממלא את ליבי בטחון קיומי ואושר גדול, נגילה ונשמחה בישועתך, שחרור. - שמע ישראל ה׳ אלוהינו ה׳ אחד ״ – המלכת אלוהים, אין עוד מלבדו. בה׳ אחד, אנו מאריכים את האחדדדד, הסיבה היא להזכיר לנו מאיפה הגענו, מאלוקים מהאחדות, מזכיר לנו לייצר קודם כל אחדות בתוכנו, בין כלל החלקים, הרטטים שבנו – לייצר שלום פנימי.
- מתוך תפילת והיה אם שמוע : ״והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ה׳ אלקיכם ולעבדו, בכל לבבכם ובכל נפשכם: ונתתי מטר ארצכם בעתו, יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירושך ויצהרך…״ הכוונה ברורה נצחית, ויומית – ״היום״, הפרנסה והשפע, תלויים ברמת הביטחון והאמונה שלנו באלוהים, וכיוון שאנו בריאות אלוקיות, השפע תלוי גם ברמת הביטחון והאמונה העצמית שלי, ערך עצמי.
- ״השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים והשתחויתם להם.. ״אלוקים אחרים״, אינה הכוונה רק לבודהה, לפסלים וכו… הכוונה באלוקים אחרים היא לבחוץ, להולוגרמה, לבני האדם, להם נתתי כל חיי, דין וחשבון, מולם היה שיח (לא מודע) להם נתתי משקל עצום. השנה תוך כדי תפילת שחרית הייתה לי הארה והבנתי שאלוהים הוא אחד! כלומר, זהו בוראי ורק לו אני נותנת מרגע זה דין וחשבון, מולו הקשר מולו החיבור מולו השיח, אני הרי ניצוץ אלוקי הוא בתוכי, ומכאן אני מצליחה לייצר חיבור ושלום פנימי.
במטאיזם אנו יודעים שהעבודה היא תמיד פנימה בתוכנו, כמובן שבפסקה יפה זו, אנו רואים שישנה הדרכה אלוקית, ברורה לאן להפנות את המבט, המבט הוא לאלוקים, ומתוכו פנימה אלינו ברואיו.
- לסיכום, כל מילה כל משפט שנכתבו בסידור התפילה, הן דוגמא יפיפייה לחיבור, ביני לבין בוראי, ביני לבין עצמי.
תפילה של הלב – מייצרת חיבור מייצרת את השכינה בתוכי.שתי – אבל אצלינו, זיהוי הבעיה וטיפול מדוייק, עשויים לחסוך שנים של טיפולים אחרים… J )